בתיה עוזיאל התארחה בפורום אומנות שימושית ב-Ynet וענתה על שאלות הגולשים:
<בתאריך 23/6/2003 בשעה 20:30>

שימו לב!! האירוח נעשה במסגרת הפורום - שרית פילץ-גרנית התארחה אצלנו, אבל היא לא גולשת קבועה בפורום ואין לה גישה להודעות הנשלחות דרך האתר. בקשות, שאלות וכל פניה שמכוונות אליה, יש לעשות דרך האתר/טלפון שלה בלבד ולא דרך האתר הזה. תודה.

אפרוחית:
שמעתי שאת עדיין מעבירה סדנאות ורציתי לדעת אם זה נכון?

בתיה:
נכון שאני מעבירה סדנאות, במסגרות אחדות.
1. בהתנדבות במסגרות שמצדיקות זאת.
2. למוסדות שמזמינים.
3. בסטודיו שלי.
בעיקר ציור על משי בסטודיו שלי. אני יכולה להמשיך לומר שבעיני ציור על משי זה עולם מלא.

- - - - - - - - -

הרצליה2:
אני עדיין זוכרת את התוכניות המהפנטות בשחור-לבן שהוקרנו בתקופת הילדות,
ולא פעם "הכינותי מראש" היינו משפט שחוזר ועולה גם היום, כשאנחנו בוגרים ולרובנו יש כבר ילדים.
האם ניתן גם כיום לרכוש את סדרת הספרים שלך, והיכן?
אולי תעזרי ותאמרי של איזו הוצאה הם, ואוכל לפנות אליהם בשאלה אם אינך יודעת.

בתיה:
הכינותי מראש נשאר מטבע בסגנון הדיבור שלי ומלווה אותי עד היום כמובן. באשר לספרים ההוצאה היא הוצאת ידיעות אחרונות והזכויות הם שלהם. צריך לפנות אליהם. אני מקבלת פניות כמעט כל יום בנושא, אבל לא יכולה לעזור.

- - - - - - - - -

קלואי1:
משחת עיצוב - אני מתכוונת ליצור מסגרת ממשחת עיצוב וזאת תהיה הפעם הראשונה שאני מתעסקת עם החומר הזה. רציתי לשאול כיצד יוצרים את המרקם המחוספס (יש לי את זה על קופסה שקניתי) - האם יש דרך מלבד מה שמצוין בלינק הטכניקות.
שאלה נוספת היא האם אפשר לצבוע את משחת העיצוב בצבעי מים?

ולבסוף...התמונה היא בגווני שחור, זהב ובמרכז נערה בלונדינית. האם לפי דעתכם כדאי לצבוע את המסגרת בצבע כהה או בהיר?

בתיה:
אני לא יודעת בדיוק למה את קוראת משחת עיצוב, אם הכוונה למשהו שנראה כמו טיח שניתן לתת לו מרקם ועובי, אז אפשר לצבוע אותו בכל צבע. באשר לצבע, אני חושבת שמסגרת שחורה זה דבר מאוד עצוב ומעורר אסוציאציות מאוד קשות. הייתי צובעת בספוגית, ונותנת קצת טופפ של שחור.

- - - - - - - - -

Fortune:
כיצד התפרסמת? מה היה הצעד הכי מרגש באומנות ששם הרגשת ש"עשית זאת"...

בתיה:
התפרסמתי בעיקר בזכות הרדיו ואחר כך הטלוויזיה, אבל עם כל החשיפה והמחמיא שבדבר, זה לא הדבר שהכי העסיק אותי כל השנים, במקביל לזה עסקתי הרבה מאוד גם בהוראה שיש ממנה סיפוק עצום אם אוהבים אותה, וגם ביצירה עצמית עם תערוכות בכל העולם, והייתה לי הצלחה רבה כי חלק גדול מהיצירות שלי היו מקוריות, השתמשתי בחומרים לא שגרתיים. בעיקר הייתי מתיכה חומרים פלסטיים, ומטביעה בהם חפצים וחומרים שלא נמסים בחום כמו מתכות, שעונים, גושי זכוכית וכדומה.
במקביל עשיתי גם דברים אחרים, הרבה סטיק והוצאתי אפילו ספר, אני מציירת הרבה על משי, רוקמת רקמה יצירתית, והיום מאחר שכל החיים אני ליקטתי ואספתי, ולא השלכתי דבר, ואני מלאה באוספים, אני בונה הרבה תמונות ויצירות שנקראות בשם כולל Found objects. לשאלה האחרונה מה ריגש אותי ביותר, לריגוש הזה אני עוד מחכה. אני מקווה לתערוכה שתהיה רחבת היקף ותכיל יותר מתחום אחד שבהם עסקתי ואני עדיין עוסקת, ואולי שם יהיה הריגוש הגדול.

- - - - - - - - -

איריסא:
ראשית רציתי לומר שמאוד אהבתי את התוכנית שלך והיא חסרה מאוד
שאלתי היא האם יש סיכוי כי התוכנית תוחזר לאחד הערוצים???

בתיה:
זו שאלה טובה מאוד שאין לי תשובה עליה.
הייתי שמחה בהיותי מסוגלת לקיים כזו תוכנית מפני שיש לי הרבה הרבה דברים חדשים להציע, אבל היום יש קונספט שונה וקצב אחר לדברים, צריך מרפקים ולי יש ידיים טובות אבל לא מרפקים.

- - - - - - - - -

שמיימית:
יש לך בטח בית גדול להכיל הכל

בתיה:
א, זה נכון. בית, דווקא היום אמרתי למישהו, ביתי הוא מבצרי. שם אני מוצאת באמת מקום להתבטא כאוות נפשי, בטעמי האישי, כמעט כל החדרים הם חדרי מלאכה, ואנחנו "המסכנים" גרים רק בארבעה.

- - - - - - - - -

שמיימית:
איך התחלת ליצור?

בתיה:
איך התחלתי ליצור? אני ממש לא זוכרת זמן בחיים שלי שלא יצרתי. הייתה בי אספנות כפייתית. כל חוט, כל כפתור וכל חרוז, נראו בעיני חומר פוטנציאלי, וזה עד היום כך. אני זוכרת את עצמי רוקמת בגיל חמש, בגן כבר לימדו אותנו כבר ריקמת קנווה. היום זה אסור מבחניה פדגוגית. אחר כך אני זוכרת את עצמי רוקמת מגיל חמש וחצי שש, וגם סרגתי.
אני זוכרת כל מיני בובות, וקופסאות שעטפתי בקטיפה או בבד, בגיל 10.
יש לי את זה בבית, אני לא משליכה שום דבר. לפעמים זה מעצבן את הסובבים אותי, אבל לעתים קרובות, יש בזה הפתעות מדהימות. אם אתם רוצים שאני אספר לכם על משהו שעשיתי לאחרונה כולו על טהרת המציעס, אני אספר בכיף....

- - - - - - - - -

Sigaliot:
איך הצלחת ליצור עם ציפורניים ארוכות כאלה ואיך הן היו תמיד כאלה מטופחות? D-:
עוד דבר , כ"כ הרבה אנשים שנחשפו לתוכניות שלך בעבר תמיד נזכרים בך בערגה , את כ"כ אהודה ולכולם יש ממך רק זיכרונות טובים , האם עד היום לא קיבלת שום הצעה לשחזור התוכנית ואולי ההצלחה הגדולה?
מאיפה היו לך כל הרעיונות וההשראה?

בתיה:
ציפורניים ומרפקים - בגלל המחמאות שלך ושל דומייך אני משמינה כל הזמן וזה לא פיר D-:
לעצם העניין : כשעוד הייתי בת נוער ודיברנו על ללכת לקיבוץ ולהגשמה, והיינו כולנו מאוד חלוצים עם מכנסיים קצרצרים וחולצות תנועה, היו לי כבר ציפורניים מטופחות, כי שני דברים מאוד חשובים בעיני- ההבעה בעיניים שעל פיה אני יכולה לשפוט מה האדם חושב ומרגיש, ויפי הידיים. כבר בצבא היו לי ציפורניים משוחות בלכה בהירה. זה היה מאוד חריג אז, המפקדים שלי התפוצצו, ולא הצליחו להראות לי איפה כתוב שאסור.
עד היום אני משתדלת לשמור על ידיים מטופחות ואני נשבעת לך שאני מקלפת, מרסקת, חותכת ולשה, וצובעת, כל זה עם הידיים ועם הציפורניים ועל פי רוב, כשאני יוצאת מהבית, הן נראות מאה אחוז. J

2. התשובה היא קצת עצובה - אני לא יודעת מה גילך, אבל בתור מי ששייך לדור שכבר מפנה את מקומו ליורשים, גם המפיקים הצעירים וכל המגישים הצעירים זה משהו אחר לגמרי. הם לא משתמשים לא בשפה התקנית שלי ולעתים קרובות הם מאוד מכעיסים אותי בעברית הקלוקלת. ובאופן שבו הם בולעים את האותיות. הקצב הוא שונה, אצלם הכל זה היפ הופ וצ'יק צ'אק, ואם את זוכרת את התוכנית, אז היא לא הייתה איטית חלילה, היה בה רצף שנוצר בזכות ה"הכינותי" והיה לה את החן שלה ואפילו בשחרו לבן היה יופי מסוים, אבל אולי זה כבר לא לקצב של היום, כי אחרת גם אני לא יכולה להסביר את זה.

- - - - - - - - -

Sigaliot:
את היית הגורו שלי כשהייתי קטנה , הייתי מרותקת לתוכניות שלך ואת היית ההשראה שלי.
היום יש כ"כ הרבה עזרים טכניים וכל מיני טכניקות ליצירה , אני בטוחה שפעם לא היה בנמצא חומרים כגון סטפ 1,2 , קרקלים ומשחות עיצוב.
במה התמקדה אז האומנות השימושית והאם כיום את נחשפת לחומרים ולטכניקות החדשות?

בתיה:
נתחיל מהשאלה השנייה - אני משתדלת להיות מעודכנת, אני עוקבת אחרי כל החומרים שנמצאים בשוק, על פי רוב גם מנסה אותם, כדי לא להיתפס בקלקלתי....
אבל לחזור לשאלה הראשונה, נכון שלא היה סטפ1, סטפ2, וקשה היה לעשות קרקל, אבל האתגר בלעשות יש מאין היה הרבה יותר גדול. צריך היה לחפש, צריך היה לחשוב, צריך היה להמציא, שום דבר לא היה על מגש של כסף, וכל תוצאה הייתה ניצחון וכיף גדול.
אני התמחיתי אז, בעבר, בעיקר במה שנקרא מחזור. מפני גם התוכנית ברדיו וגם התוכנית בטלוויזיה, גם הכתבות של במרבית העיתונים והירחונים היו מבוססים על מה אפשר לעשות מ... איך אפשר ממה שמצוי תחת היד לעשות דברים יפים לבית, לעצמך, וכו'. הקונץ ללכת ולקנות דברים יקרים ולעשות מהם משהו היה קטן עלי. אני רוצה רק לספר בהקשר הזה שבתקופה שהייתה לי תוכנית רדיו - טרום היות הטלוויזיה בארץ, בכל יום שני בבוקר בתוכנית של רבקהל'ה מיכאלי, עשיתי סיבוב בכל שבוע בבית אחר בחדרים השונים, לחפש במה אפשר לשנות ולהוסיף בבית ובחדרים, ואז הגעתי לנושא הגובלנים שהיו אז מאוד באופנה. וכל מה שאמרתי עד עכשיו, אפשר להבין שגובלן מודפס שכל מה שאתה צריך לעשות זה להשחיל את המחט בחוט ולרקום לפי הדוגמה, לא נראה בעיני שיא היצירה האומנותית. מה גם שנראה לי חילול הקודש לרקום את המונה ליזה או את יוצקת החלב של וורמר.
לחילופין הצעתי לרפד את השרפרף שעל יד הטלפון בגובלן עם פרחים, לעשות כריכה לספר הטלפונים, ודברים מעין אלה.בתגובה קיבלתי איומים מחנות מפורסמת שמכרה גובלנים שאני מקלקלת להם את העסקים.

אמרתי שלאונרדו דה ויצ'י מתהפך בקבר בכל פעם שנועצים מחט בגובלן.

- - - - - - - - -

לאה קניג:
כיצד ניתן ל"הציל" פוסטר עבה שהודבק על קנבס ויש בו בועות אויר?

בתיה:
פוסטר עם בועות אויר - הדרך היחידה שאני יכולה לחשוב עליה זה לעשות חור קטנטן בסיכה, לנסות להחדיר מעט דבק ולנסות להשכיב את הבועה.

- - - - - - - - -

גליק:
את בוודאי המצאת וחשבת בעצמך על טכניקות רבות, שכיום ידועות בכל הארץ (אם לא בעולם).
רציתי לשאול דווקא על טכניקת עיסת הנייר. מה מקורה? מי חשב עליה בעצם? מאיפה באה לראשונה? ובכלל, מה שיש לספר על הטכניקה...

בתיה:
עיסת נייר זה נקרא בשם המקובל בעולם "פפיר משה". אני לא יודעת בדיוק מתי זה הומצא אבל זו טכניקה מאוד מאוד ותיקה, ועשו בה דברים שונים . החל מעבודות יד של ילדים וכלה במסיכות הכי מורכבות של פסטיבל ונציה. הרבה מאוד כלים מצופי לק יפהפיים שבאים מהמזרח הרחוק, במיוחד מיפן ונראים לנו כמו איזו עבודת לקה או חומר על עץ זו בעצם עיסת נייר של קרטון דחוס, ציור, ושכבות רבות של לק. יש הרבה טכניקות בעיסת נייר, יש עיסת נייר שמבוססת על מודל שנמצא, שבונים עליו את העיסה, ומסירים אחר כך, יש עיסת נייר שהיא באמת עיסה שבונים ממנה משהו. יש עיסת נייר על רשת, ועוד ועוד.

- - - - - - - - -

שמיימית:
בתיה, את מכירה את שיטת הפרגמנט? היו בעבר דברים דומים לטכניקת הפרגמנט?

בתיה:
אז כמו כל חיתוך, זאת באמת תורה שלמה. אני לא כל כך מומחית בה, אבל בכל נייר בעל עובי מסוים, דווקא לא גמיש אלא יותר קשיח, ניתן ע"י חיתוכים וקיפולים לקבל צורות יפות ביותר. לעתים קרובות רואים כרטיסי ברכה בראש השנה וכד' שיש בהם קצת מן האפשרויות שגלומות בטכניקה הזו. מאחר שאני אוהבת יצירה מקורית ולא העתקה, מצאתי שזה דורש המון זמן, תכנון ומחשבה, כדי לקבל צורות מעניינות. אגב, תחום שהוא ממש לא התחום שלי זה אוריגמי. ותוכנית אחת ויחידה בכל השנים שהייתה לי תוכנית בטלוויזיה שנפסלה לשידור הייתה באוריגמי - כי זה ממש לא עובר מסך. זה דורש המון דיוק, זה דורש שהמצלמה תתמקד הרבה זמן בנקודה אחת וזה משעמם המחץ.
אני מודה שאני לא במיוחד מכירה את הטכניקה, קצת מזכיר לי עבודות שהיינו עושים מכל הניירות המצויים בבית, מאגדים אותם בסידור פרחים אחד. אני קראתי לזה בשעתו סימפוניה בלבן, וזה היה מורכב ממגבות מטבח מנייר לבן, מטישו לבן, מנייר טואלט לבן, מרשתות לבנות של שום, וקצת התפלחו פנימה פיסות נייר קרפ להשלמת המראה .

- - - - - - - - -

שמיימית:
בתיה מה דעתך על האומנות השימושית בארץ?
האם אנחנו מתקרבים לחו"ל מבחינת מבחר והדברים שאנחנו עושים
האם יש יותר הענות מפעם ?
יותר מודעות לאומנות ולמה שהיא תורמת?

בתיה:
אנחנו ארץ קטנטונת. אני חושבת שזה מדהים מה שעושים כאן, אני חושבת שבאחוזים אנחנו מעל ומעבר למה שנעשה בעולם! אבל יחד עם זה יש להם זמינות יותר גדולה לחומרים, יש המון חברות שיווק שאפשר להזמין דרך האינטרנט חומרים וקטלוגים מהן.
יש בכל מרכז קניות חנות ענקית של מלאכת יד, כך שיותר קל להם, אבל אני חושבת שכאן יש פעילות גדולה מאוד בתחום, אני עצמי חברה בעמותה שנקראת עמותת אומנים יוצרים בישראל, שמאגדת את הקרמיקאים, את אומני הסיב, האורגים, ציירי המשי והבטיק, צורפים, ומיקס מדיה. זה מדהים איזה עבודות ואיזה יצירות נעשות בתחומים האלה בארץ. יש גם הרבה תערוכות למי שמתעניין בתחומים האלה. נכון לרגע זה למשל יש לפחות שש תערוכות רציניות בתחומים בארץ.

- - - - - - - - -

Sigaliot:
בתיה האם יש לך טיפים לטכניקות עבודה?
ענית לשאלתי הקודמת שפעם לא היו חומרי אומנות מתועשים ואת הכל נאלצת להמציא לבד בשיטת ניסוי וטעייה, האם את יכולה לגלות לנו קצת סודות וטיפים לחומרים וטכניקות שהם פרי המצאתך?

בתיה:
בהחלט כן.
מה שקורה הוא שהרבה פעמים החומר שהיה מצוי, אפשר היה לעשות איתו דברים, נעלם במשך הזמן, לדוגמה, את מרבית היצירות שלי ואת כל התערוכות הגדולות שלי בארץ ובעולם, עשיתי עם חומר פלסטי שהתכתי בתנור. ההתחלה הייתה תמימה מאוד, התחלתי להתיך את גביעי הלבן דאז, שהיו מפלסטיק שקוף ושביר. הגביעים היו ניתכים בתנור, שוקעים ומתפתלים בצורות מדהימות. אם צבעו אותם בקצת צבע פוליכרום, או פנדה, היה מתקבל ממש תכשיט יפה. אם הוסיפו לזה שברי זכוכית, חרוזים וכדומה, זה היה עוד יפה יותר.
כיום מיכלי הלבן אחרים, ונדמה לי שכמעט ואין שום מוצר דומה לו . אולי יש איזה פודינג או ג'ילה במרכולים, על המדפים שאפשר לנסות אותם. מה שכן יש וניתן עוד לשחק איתו קצת זה הסלסלות של התות, ושל הפטריות, שאפשר להעמיד אותן הפוכות, ולהתיך אותן, לשלב אחת בשניה, לזרוק על זה חרוזי פלסטיק שיותכו גם הם. צריך רק לקחת בחשבון, שהחומרים הם די דליקים, זה לא שעשוע לילדים ללא השגחה. צריך לעבוד במרחק סביר ממקור החום, על תבנית פיירקס שהפלסטיק לא מודבק אליה, ולהוציא בזמן - לא להשאיר יתר על המידה.

- - - - - - - - -

דניאל:
בתיה מה היא הדרך האומנותית להציע נישואין לבת זוגתי?
בתיה היקרה , במקרה הכינותי מראש טבעת, השאלה הכיצד לעשות זאת?

בתיה:
אני חושבת שבדיוק את השאלה הזו אתה צריך להפנות לזוגתך: להגיד לה, הכינותי מראש טבעת, מה לעשות בה? אם היא תגיד שהיא מוכנה לענוד אותה אז התשובה טובה J

- - - - - - - - -

קוסם:
בתיה מה דעתך על מרתה סטיוארט?

בתיה:
מרתה, חיפשתי באינטרנט את שמה, מצאתי בעברית בהערת סוגריים - בתיה עוזיאל האמריקאית, וכמעט נעלבתי. מרתה סטיוארט מאוד ממוסחרת. היא יודעת הרבה והיא עושה הרבה אבל אני לא רואה בה יוצרת, ובטח שלא אומנית.

- - - - - - - - -

ONE:
רציתי לשאול יש לך איזה רעיון נורמלי לארגן את הפלאפון והאזנייה בתיק בצורה נוחה ונשלפת?
ולא כל פעם להתיר קשרים וכד'.

בתיה:
אני אענה לך מה אני עושה... אני הולכת על הצוואר עם תיק רקום ומלא טלאים צבעוניים, יפהפה, שבמקור נעשה כתיק לתהילים לתרמילאים שלנו, ואני אימצתי את הרעיון לפלאפון. זה הפך להיות אייטם לשיחה, זה יפה וזה נוח.

- - - - - - - - -

במבי2:
האם יש לך רעיון מה אפשר לעשות עם תמונה של אדם שאוהבים ורוצים לזכור אבל לא לשים בעוד מסגרת רגילה?

בתיה:
דווקא לזה יש לי תשובה טובה. קודם כל אני הרבה פעמים עושה קולאז'ים עם צילומים ומטעמים סנטימנטליים ומחשש לאבד מזכרת חשובה, אני קודם כל מצלמת אותם בצילום מסמכים רגיל, ואם הם קצת דהויים או חומים אני מצלמת אותם בצבע כדי לשמור את האופי הישן והמיוחד. אני מניחה מקבץ של צילומים או צילום בודד על משי, מציינת את המקומות שהוא יהיה עליהם, ואת שאר המשי מציירת, בעיטורים או בציורים רלבנטיים או בכיתוב רלבנטי, והרבה פעמים אנו גולשת בכוונה גם עם הרישום וגם עם הצבע אל שולי הצילום. אחר כך המשי עובר את כל תהליכי הקיבוע, השטיפה והגיהוץ ללא הצילומים, ורק אז אני מדביקה את הצילומים. את העבודה הגמורה אני מוסרת ללמינציה, אבל לא למינציה של מסמכים שהיא מבריקה ומגעילה, אלא ללמינציה מט. התוצאה היא מ-ד-ה-י-מ-ה. ואני ממסגרת את זה כתמונה. אני עושה ככה את כל ההזמנות לאירועים.

- - - - - - - - -

לולה:
מחזיקי מפתחות מחוטי ניילון צבעוניים -
בילדותי היינו עסוקים בעשיית מחזיקי מפתחות מחוטי ניילון צבעוניים ארבעה במספר שהיינו איכשהו משחילים אחד בתוך השני. זה היה בצורה מרובעת וזו הייתה המתנה מהילדים ביום האם.
אשמח אם תוכלי להזכיר לי או לשלוח אותי למקום שיסביר איך עשינו זאת .

בתיה:
זה באמת קשה להסביר בכתב, צריך לראות. הייתה לאחרונה אופנה אצל הצעירים לעשות בחוטי רקמה צמידים ואצעדות לרגליים שעשויים על פי אותה מתכונת. נסי למצוא מישהו מהצעירים דווקא שעושה את הדברים האלו ותשחזרי את העבודה.
אני חושבת שבחנויות של מלאכת יד יש לקנות גם את השרוכים וגם יוכלו לעזור לך.

- - - - - - - - -

שלומית:
בין כל הדברים היפים שלך הייתי מבקשת לשאול אם יש לך רעיון לכיסוי חלות שבת.

בתיה:
אני עושה הרבה כיסוי לחלות ולמצה, לשבת וליום טוב, בציור על משי, זה מאוד אסתטי, אבל אפשר כמובן לרקום, אפשר בבטיק, אפשר גם באפליקציה. אני חושבת שלא כל כך חשוב באיזה חומר בוחרים, חשוב איזה עיצוב נותנים לזה, ובאיזה צבעים בוחרים. חשוב לקחת בחשבון גם, שאת כיסוי החלה, מכבסים לעתים קרובות.

- - - - - - - - -

שמיימית:
בתיה פעם היה מתלה לעציצים עם חוטים היינו עושים קשירות מסוימות והיינו מניחים את העציצים בתוכם
מכירה? איך עושים את זה?

בתיה:
לטכניקה קוראים מקרמה.
עושים בדרך כלל את המתלים האלה מחבל רך ועבה. אם את יודעת לעשות שרוך הדרכה של צופים או צבא, זה מקרמה. וכך בדיוק עושים למעשה גם את המתלים. אם שרוך הדרכה עשוי מ-4 חוטים, אזל עציץ רגיל מתחילים מאיזושהי קליעה של 12 חוטים, אחר כך עושים קשר או משחילים חרוז גדול, מפצלים את 12 החוטים ל-3 קבוצות, מכל 4 חוטים אורגים את "שרוך ההדרכה" הזה, ולבסוף מעבדים שוב את כל החוטים בקשר אחד, ומשאירים למטה את הגדילים משתרבבים. זו התורה על רגל אחת.

- - - - - - - - -

לילך:
האם יש צבע זהב שהוא עמיד בשטיפה?
אנחנו מצפות במפית או במדבקות מים כלים מזכוכית והעמידות בשטיפה נהדרת אבל... ברגע שמנסים להוסיף פס זהב... הפס לא מחזיק מעמד בשטיפה. אני אישית ניסיתי טוליפ זהב - נעלם בשטיפה. תוחם זכוכית - נעלם בשטיפה. יש לך אולי פטנט בשבילנו?

בתיה:
טוליפ זהב זה הגיוני שהוא מתקלף
כי הוא נועד לבד, והוא נספג בסיב של הבד ולא נספג בזכוכית, כנ"ל לגבי תוחם משי. לעומת זאת צבע זכוכית לא אמור לרדת, במיוחד לא אם הוא עבר תנור, שייצב אותו על הזכוכית.

- - - - - - - - -

יחפה בצמה:
בתיה, מה תוכלי לספר לנו על ציור על בד משי?
הרבה שנים שאני מציירת על בד ותמיד מרגישה שהטכניקות לא "מספיקות" לי, לכן מייצרת עוד.
האם תוכלי לתת טיפים לעבודה נכונה?

בתיה:
תמיד בהרצאת פתיחה ,כשאני עושה הדגמה ומתחילה חוג משי חדש, אני משתמשת בדימוי מאוד חצוף ואומרת שהצבע והבד עושים אהבה אחד עם השני. זה ממש חוויה לראות את האופן שבו הם מתמזגים, מתפרקים, מתחברים, זורמים וכו'.
התרגילים הראשונים או ההתנסויות הראשונות הם בדרך כלל בעזרת חומר תוחם (גוטה). החומר הזה מונע את בריחת הצבע אבל יחד עם זה, הוא תוחם אותו, הוא חונק אותו והוא מגביל את היצירתיות של העבודה.
אם תתני לעצמך חופש, לצייר ללא גוטה, ותעצרי את הצבע במקום שתעצרי בעזרת מייבש שיער, ואם ברח לך, לא תעשי מזה אסון אלא תרתמי את זה להמשך כאילו זה קרה בכוונה ותלכי עם זה, את תגלי עולם חדש מדהים של אפשרויות.
בנוסף יש הרבה מאוד תוספות שאפשר להשתמש בהן כמו מלח, אלכוהול, בד מפוסל, וכדומה.

- - - - - - - - -

לילך:
אני ובעלי ראינו את התוכנית בהופ. סבתא בתיה!!!
והסברנו לילד שאת לימדת אותנו לעשות את הדברים האלה כשאנחנו היינו ילדים J
ישבנו מהופנטים עם המון זיכרונות טובים J

בתיה:
J יום אחד, היה פה בתל אביב יריד שוקולד.
הזמינו אותי לעבוד עם ילדים ולעשות סדנה במרציפן. נכנסו ילדים, ומסביב מעבר לגדר, צבאו ההורים והביטו בשקיקה על הנעשה בסדנה. בסוף הצעתי להורים להתחלף עם הילדים וזה כמעט קרה D-:

- - - - - - - - -

אצבעונית:
צריכה רעיונות דחוף לעבודה עם ילדים.

בתיה:
עשיתי כמה תוכניות אורח בערוץ הופ, שאם אפשר היה לראות ניצול גרוטאות, לדוגמה, מכונית עשויה ממכסים של מיץ והגוף מקופסא, רכבת עשויה מגלגלים של ניר טואלט. אין סוף לדברים האלה, צריך להסתכל בחומר, לעצום את העיניים ולדמיין מה אפשר לעשות מזה, לכן אני גם לא משליכה ניירות אריזה צבעוניים, אריזות ישנות למיניהן, הכל הכל נשמר ומפעם לפעם נכדיי ואני מתלבשים על האוצרות ובונים אוצרות חדשים.
נכדתי ליאל, עשתה לאחרונה כשהיא בת 6 בלבד, מקופסת נעליים, ועיסת נייר, ממש גורת כלבים רובצת!!! היא ממש עשתה פורטרט של הגורה שלה. חומרים הפשוטים ביותר, הייתי אומרת שמלבד הטושים הפשוטים במצויים בידי כל ילד, רצוי שיהיה גם גועש, אבל נייר, דבק פלסטי ואריזות שונות יכולים לספק אין סוף רעיונות לעבודה. גם גבס לא מזיק, מספריים וכמה מכחולים.

הערה חינוכית - מי שלא שוטף את המכחולים אחרי השימוש לא מקבל אצלי יותר מקום לעבוד.

- - - - - - - - -

אפרוחית:
האם זה נכון שצריך להרתיח בתוך סיר את המשי שאחרי שמציירים עליו על מנת לשמר את הצבעים לאורך שנים???

בתיה:
התשובה היא:
אלף, ישנם שני סוגי צבע, יש סוג צבעים שמקבעים אותם ע"י גיהוץ. לצערי האיכות שלהם והיכולות שלהם פחותות בהרבה, מהסוג האחר, בסוג השני חייבים לעשות קיבוע - אבל זה מאוד לא מדויק להגיד שצריך להרתיח אותם. התהליך הוא של חשיפה לאדים וחלילה לא למים - וזה דורש הסבר די מורכב.
למי שעובד כמוני יש מתקן מיוחד לקיבוע שיכול להכיל עד 10 מטר בד ויותר.

- - - - - - - - -

עלמה7:
אני מעוניינת ליצור אהילים למנורות קיר, על-ידי מתיחת בד על מסגרת מתכת. חשבתי לצבוע בבטיק, אבל ציור על משי זה רעיון עוד יותר יפה. האם זה סביר? האם האור לא יתיך את המשי? איזה טיפים בנושא את יכולה לתת?

בתיה:
אני יכולה לתת על זה הרצאה של 3 שעות. J
ראשית - אפילו אני עשיתי בחודש שעבר אהיל חדש יפהפה עם גדילים של חרוזים קטנים. בגדול התשובה היא המשי צריך להיות די עבה ולא משי דקיק מס' 5. שנית, צריך להיות מרחק סביר בין המנורה לבין המשי, ו3 - המשי עצמו מודבק על פלסטיקון מיוחד שגם מותח אותו וגם מגונן עליו, אלא אם כן את רוצה לעשות אהיל עם כיווצים וגם אז כמובן צריך לקחת בחשבון את המרחק מן המנורה. וגם לקחת בחשבון שכמונו גם המשי מזדקן די מהר.

- - - - - - - - -

לושי:
האם את עושה חוגי בית או קורסים פרטיים? ואם לא, אולי תשקלי לעשות כן?

בתיה:
התשובה היא כן.

- - - - - - - - -

אורן:
בתיה איזה יופי, זכרונות מהילדות.
התוכנית שלך תמיד הייתה מרגיעה אותי, לא הייתי מפספס. כמה פעמים גם ניסיתי לעשות דברים בבית בתור ילד! תודה.

בתיה:
תודה גם לך.
גם אותי זה מרגיע J בחיי שאני לא יכולה בלי זה.

- - - - - - - - -

שמיימית:
את יצירתית גם באוכל? ראיתי אותך ב"צוקריה" ופתאום נזכרתי
לדעתי אוכל זאת גם יצירת אומנות
הילדים שלך גם יוצרים? זה עבר אליהם בתורשה?

בתיה:
קודם כל תודה.
שנית, אני חושבת שלמי שיש דמיון, זה מתב׈א בהרבה תחומים ואוכל בוודאי אחד מהם, ובמיוחד לא רק באוכל עצמו אלא באופן שהוא מוגש ובאופן שהשולחן ערוך. אני מתייחסת לזה ממש ברצינות ולפעמים אני עושה מזה ממש הפקה. אני נהנית מזה.

בקשר לתורשה - לחלק כן ולחלק לא. אבל עכשיו אני גם רואה את זה בדור השני אצל אחת מנכדותיי.

- - - - - - - - -

שבלונה:
אני עומדת להתחתן בקרוב ומכיוון שהחתונה תהיה במקום פרטי של חברים שלי, אני מעצבת את השולחנות לבד.
יש לי איזשהו רעיון על צלחת עם מפית לנר אבל עדין חסר לי משהו "קצת" יותר דרמטי אבל זול. אולי יש לך רעיון?
דרך אגב, החתונה תיערך בארצות הברית בסתיו אז הגוונים הם גווני הסתיו האמריקאי, כלומר, בורדו, צהוב כתום .. בקיצור צבעים חמים...

בתיה:
מזל טוב. אם אנחנו מדברים על הסתיו האמריקאי, מה יותר נפלא מהעלים של המייפל האמריקאי, שהם נפלאים בצורתם, מדהימים בצבעי השלכת שלהם והם מצויים בטונות על הרצפה, למשל לשלב אותם עם חלוקי נחל או צדפים, או אצטרובלים (אולי ישראלים) או משהו אחר ישראלי שישלב בין הסתיו האמריקאי והצמחייה שלנו שייצגו גם את החתן וגם את הכלה.
ועוד רעיון - יש היום אפשרות לעשות נרות שבהם הרבה מאוד חפצים או חומרים נוספים - אפילו בתוך מים שהנר צף מעליהם. זה לא יקר ויכול להיות מאוד מקורי ליצוק נרות כאלו בתוך גביעים קטנים . אולי אפילו שם החתן והכלה, מגיני דויד, חמסות מושקעים במים או מודבקים על דפנות הכוסית מהצד הפנימי.

- - - - - - - - -

Fortune:
רציתי לציין, לספר לך שאהבתי לאמנות החלה עם ספרייך, שכיום משתמשים בהם ילדי רבות. אי שם בגולה
בימים של געגועים, חברותי כתבו שירים ואני עסקתי באתגרים של "נראה אם יצליח לי כמו בתיה..." ולאט לאט, ראיתי ב"טעויות" ובאילתורים את הדרך שלי להגיע לדברים שונים ומגוונים. הספרים מציעים מגוון עצום של חומרים ועבודות עד שממש אפשר להתחיל איתך ולהמשיך ולעוף הלאה עם בסיס מדהים.

יודעת שאת יודעת כמה את תורמת, אבל רציתי להודות לך פעם אחת אישית.

בתיה:
זה בדיוק ככה, מהספרים - השגיאות אתה לומד מהם ומאלתר, וכל שגיאה מולידה משהו חדש ויפה.
תודה רבה

- - - - - - - - -

שגית:
היום השוק כ"כ רווי בכל מיני אומנים חובבים אשר מוכרים עבודות העשויות בטכניקות פשוטות שלא דורשות כל דימיון.
השוק רווי ומוצף עבודות כאלה ו"אומנים" כאלה....האם לדעתך ניתן להתפרנס מאומנות בשוק כה רווי?
אילו תחומים לדעתך ילכו טוב?

בתיה:
כוחות שוק, אני חושבת שהסוד הוא לנסות למצוא משהו שעוד לא מצוי בשוק, להיות אורגינלי, למצוא דרך חדשה, להיות אחר.
אם כולם עושים צלחות בדרך של מפיות על זכוכית, אפשר לנסות לעשות סט של מיכלים לתבלינים או אביזרים לחדר אמבטיה, צריך פשוט לחפש רעיונות. ללעוס אוכל לעוס זה לא מעניין וגם לעשות עבודות שכבר עשו לפניך.

- - - - - - - - -

לילך:
איזה סדנאות את מלמדת כיום באיזה נושאים והיכן???

בתיה:
בעיקר ציור על משי שזה עולם ומלואו. ובעיקר בבית.

- - - - - - - - -

בתיה:
בנושא עמותת אמנים יוצרים ביקשתם פרטים על העמותה - אין תחת ידי את תיבת הדואר ומייל של העמותה, אבל מי שיפנה אלי אני אענה ברצון.

- - - - - - - - -

בתיה:
תודה היה לי מאוד נחמד, מאוד מחמיא, ואני שמחה שיש כל כך הרבה התעניינות וטוב שהיצירה נמשכת, ותודה רבה ולילה טוב.